כשהשליחות קוראת

ללמוד וטרינריה ולעזור לחיות במצוקה, זה היה החלום שלי והמטרה שלשמה בחרתי במסלול של רופא וטרינר. לכן כאשר מצאתי מחוץ למרפאה שלי חתולת רחוב אפורה, בוגרת ופצועה, היה לי ברור מה עלי לעשות.

החתולה הקטנה נמצאה משוטטת מחוץ למרפאה לפני כמה שבועות, היא הייתה רזה מאד, חלשה, ידידותית אבל מעל לכל משך את תשומת ליבי הפצע הענק שהיה על גבה. החתולה המסכנה הייתה ככל הנראה מעורבת בתאונת דרכים או שחיפשה מחסה מתחת למכסה מנוע בלילה קריר והתעוררה מאוחר מידי, כאשר בעליו של הרכב הניע אותו בבוקר. שני מאורעות שתמיד נגמרים בצורה לא טובה לצד של החתול המעורב. במקרה זה החתולה הפסידה לא מעט- זנבה נקטע מהבסיס ובנוסף חלק גדול מאד של עור נתלש מגבה מהאגן ועד בית החזה. לאור מצבה הירוד ומצב הפצע שהיה מזוהם ונמקי אין ספק שמדובר בפצע בן כמה ימים.

לקחתי את החתולה למרפאה והתחלתי לבדוק אותה. היא הייתה במצב מאד ירוד, משקלה היה 2 קילו בסה"כ, כמחצית ממשקל נורמאלי של חתולה בגילה. היא נראתה מעט מיובשת. הפצע שלה היה מזוהם עם הפרשות מוגלתיות וחלקים נמקיים וממש מסריח. לא היה ספק שהפצע חייב בדיקה מקיפה, ניקוי שטיפה וטיפול ארוך טווח. אך גם לא היה ספק שהטיפול הראשוני יכאב לה מאד. על מנת למנוע כאב היה צורך להרדים אותה, אולם בשל מצבה חששתי מעט להרדימה. החלטתי לטשטש אותה מעט, על מנת שיהיה ניתן לטפל בה ביעילות. נתתי לה נוזלים והתחלתי לבדוק את הפצע. בתחילה ניקיתי את הגלדים, הוצאתי הפרשות מוגלתיות והסרתי רקמות נמקיות. החתולה לא הראתה סימני כאב או מצוקה מתהליך הניקוי הראשוני. לאחר שחשפתי את הרקמות החיות שנמצאות מתחת שטפתי את הפצע היטב כדי להסיר כמה שיותר מהזיהום. תהליכי ניקוי יעילים יותר אך גם כואבים יותר, לא רציתי לבצע, כל זמן שהחתולה לא מורדמת ולכן החלטתי כרגע לתת לה אנטיביוטיקה ולאשפז אותה. בימים שעברו החתולה קיבלה אוכל, שתייה, מקום חם ומוגן ובנוסף טיפול אנטיביוטי וניקוי יומיומי של הפצע. לאחר מספר ימים הזיהום עבר והפצע הראה סימני החלמה יפים והצטלקות מלאה.

בשלב זה היה עליי להחליט מה לעשות- האם לשחרר את החתולה חזרה לרחוב במצבה, אשר אינו סכנת חיים, או האם לעשות לה תיקון כירורגי של הפצע הענק שהיה על גבה, תהליך יקר עם סיכויי הצלחה לא מזהירים במיוחד, אשר ידרוש ממנה אשפוז ממושך נוסף. החלטתי לא לעשות אף אחד מהשניים- לא הייתי מסוגל להחזירה לרחוב במצבה ולא רציתי להכניס אותה להרפתקאה ארוכה, שיכולה בסיכומו של דבר לגרום לה כאב וסבל, כאשר כל מה שמדובר עליו כרגע זה תיקון קוסמטי. החלטתי להשאירה במרפאה ולהמשיך לטפל בה ולחזק אותה. החתולה החלה לעלות במשקל ולהתחזק. במפתיע מאד רקמת הצלקת שלה החלה לתכווץ יותר ויותר. בסופו של דבר ומעבר לכל מה שהאמנתי, הפצע הענק שהיה על גבה הפך מאזור מצולק ומכוער בגודל של דיסק מחשב לצלקת קטנה מעל בסיס הזנב בגודל של מטבע.

לאחר שהייתה מספיק חזקה ונראה היה שהיא מוכנה לחזור לחייה (היא לא חתולה שיכולה לחיות בבית) החלטתי להקל עליה בדבר נוסף ולעקר אותה, כך החיים ברחוב יהיו לה קלים בהרבה. לאחר שהחלימה מהעיקור הפשרתי לה לצאת מהכלוב לפי רצונה החופשי. היא בדקה את הסביבה וקפצה החוצה אל החופשי. אך לקראת ערב החליטה לחזור לפינה החמה שלה וחזרה אל המרפאה כדי לאכול ולישון. וכך כל יום היא יוצאת כאהבת נפשה וחוזרת לאחר מספר שעות- הביתה.

תגובות

תגובה אחת on "כשהשליחות קוראת"


אתם מוזמנים להשאיר את התגובה שלכם!

אתם חייבים להיות מחוברים לאתר כדי להגיב.