חתולים
בלימודי הוטרינריה תמיד אומרים - "חתול זה לא כלב קטן". וזה נכון. רפואת חתולים שונה לחלוטין מרפואת כלבים וחשוב לדעת ולהכיר אותה לעומק.
רפואת גורים
הדרך שנטפל בגור החתולים לעיתים יקבע את היכולת שלנו לטפל בו בהמשך ואת מידת הבריאות שלו.
מתן חיסונים בצורה לא נכונה יכול להביא לחיסונים מיותרים מצד אחד או מנגד לחתול, אשר אינו מחוסן כראוי. חשוב מאד לעבוד לפי פרוטוקל חיסונים עדכני, מבוסס על מחקרים ולא להמציא או להסתמך על פרוטוקולים ישנים.
חתול בטבעו מקבל כמעט כל מזון עד גיל 7 חודשים, לאחר מכן בהרבה מקרים נתקשה לתת לו מזון חדש. לכן חשוב לנסות לגוון בחודשים הראשונים, על מנת שבעתיד יהיה קל להחליף לו מזון במידת הצורך.
מחלות גורים, כמו מחלות ילדים, הן מחלות שאופייניות יותר לגורי חתולים. גור חתולים דל במקורות אנרגיה ולכן מתדרדר מהר. חשוב לאבחן בהקדם כל סימן מחשיד למחלה.
החתול הבוגר
סגנון החיים בישראל משתנה מאד בין החתולים – חלק מהחתולים לא זזים מהבית, חלק יוצאים רוב היום החוצה וחלק בכלל לא נכנסים הביתה. בחלק מהבתים נכנסים ויוצאים הרבה חתולים מזדמנים ובחלקם יש חתול ביתי אחד בודד. סגנון החיים משפיע מאד על הצרכים הרפואיים של החתול.
לא כל החתולים דומים ולא כל חתול בהכרח צריך את אותו הטיפול שדורש חתול אחר.
חתול בוגר לדוגמה אשר לא יוצר מהבית כלל – לא צריך חיסון כל שנה וצריך להתאים את מדיניות החיסונים שתתאים לחתול.
החתול הגריאטרי
עולם הוטרינריה הגדיר את גיל 9 בתור גיל החתך, לחיית המחמד הממוצעת, לכניסה להגדרת חתול גריאטרי. מכיוון שלא כל החתולים דומים ומכיוון שהחתול לא יכול להגיד לנו מה מעיק על ליבו, החל מגיל 9 אנו מתייחסים ביתר כבוד וזהירות לחתול.
הסיבה לקביעה זו היא שעם הגיל מופיעות מחלות ומצבים שונים, אשר דורשים התייחסות מצידנו. חתול גריאטרי לדוגמה ידרוש בדיקות מקיפות יותר לפני ניתוח שגרתי וגם הטיפול בו יהיה שונה.
מחלות אופייניות
למרות כל האמור לעיל – חתול הוא עדיין מין בפני עצמו וישנן מחלות נפוצות יותר ומחלות נפוצות פחות.
חשוב להכיר את המחלות הנפוצות, להיזהר מפניהן ולזהות אותן בהקדם ומנגד חשוב להכיר מחלות חתולים פחות נפוצות. ידע הוא כח וברפואה הוא גם חיים
