ג'סיקה היא כלבה בוגרת, לא זקנה אך גם לא ילדה. היא הגיעה אלי כלקוחה חדשה לטיפולים מונעים. היא נכנסה לקליניקה כולה מאושרת וחייכנית, מקשקשת בזנב, אבל צמאה מאד (בכל זאת ישראל בקיץ). במסגרת תהליך הכרות עם הכלבה ובדיקה ראשונית שאלתי גם על כמויות השתיה שלה, “אוהו" אמרו לי הבעלים, “ג'סיקה שותה בלי עין הרע, היא גם משתינה בבית הרבה פעמים".
"מה זאת אומרת?” שאלתי, “כמה היא שותה?”.
"המון" ענו הבעלים.
"כמות מדויקת" התעקשתי. אך הם לא ידעו לענות לי. מעל 2 ליטר בטוח (חצי ליטר מעל הכמות הנורמאלית לכלבה במשקלה).
כמויות נוזלים רבות, אשר נצרכות ע"י החיה במהלך היום מצביעות תמיד על בעיה. לכן שלחתי אותם עם שיעורי בית- למדוד ב-24 שעות כמה הכלבה שותה ולהביא לי דגימת שתן שלה.
לאחר יומיים חזרו הבעלים עם תובנות- ג'סיקה שותה 2.4 ליטר ביום!!!. בדיקת השתן הראתה שתן מאד דליל, כמעט כמו מים. פרט לכך לא היו בעיות בדגימת השתן.
השלב הבא היה לשלול או להוכיח את כל אחד מהגורמים הרבים שיכולים לגרום לשתיה מרובה. בדיקות דם נותנות תשובות רבות כמו- בעיות כליות, כבד, סוכרת, עודף סידן, עודף אשלגן ועוד בעיות, אשר יכולות לגרום לשתיה מרובה. כל הבעיות נשללו.
השלב הבא היה לשלול בעיות הורמונליות שונות, אשר גם הן יכולות לגרום לשתיה מרובה. מחלות כמו קושניג והיפוטירואידיזם, יכולות לגרום לשתיה רבה מאד. בדיקות מיוחדות שנלקחו במרפאה הראו שכל יצור ההורמונים של ג'סיקה תקין.
שללנו את כל הדברים שניתן לבדוק ונשארנו עם שתי אבחנות בלבד, אשר אותן קשה לבדוק ולעיתים אפילו מסוכן.
אבחנה אחת- סוכרת תפלה על רקע פגיעה במרכז הבקרה במח, אשר אחראי על ריכוז השתן (CDI). באופן נורמאלי המח מפריש הורמון לדם אשר מורה לכליות לרכז את השתן, כיוון שיש מחסור בנוזלים. בחוסר יצור של ההורמון הנ"ל הכליות לא מפסיקות ליצר שתן ובעצם גורמות להתייבשות. הכלב במקרה הזה שותה כל הזמן על מנת לא להתייבש.
אבחנה שניה- אם לא הצלחנו לאבחן CDI אז התוכנית היא להמשיך לכיוון של שתיה פסיכוגנית. במקרה הזה לכלב אין כלל בעיה רפואית הוא פשוט שותה כצורך התנהגותי.
הבעיה- שתי הבעיות הנ"ל נדירות יחסית. האם הייתה טעות באחת הבדיקות? האם באמת יש כאן את אחת מהבעיות הנ"ל, שנפיצותן לא רבה? לא! אין ספק שהבדיקות תקינות. ממשיכים קדימה עם האבחנה!!!
הבעיה- האבחנה של כל אחת מהמחלות הנ"ל היא מסוכנת.
במקרה של CDI- הטיפול הוא מתן של ההורמון החסר. אם נותנים ממנו יותר מדי, או שאין באמת בעיה של יצור ההורמון- נקבל אגירת נוזלים בגוף וירידה מסוכנת ביצור השתן. הדבר יגרום לעליה של לחץ הנוזלים בגוף, דבר היכול לסכן חיים.
במקרה של שתיה פסיכוגנית- האבחנה היא מניעת מים ובדיקת ריכוז הדם והשתן על מנת לראות שהכלב מצליח לרכז שתן. כאן יש סכנה- אם פספסנו משהו והגענו לכאן- הכלב יכול להתייבש מאד מהר.
השלב הראשון כמובן היה לשלול CDI, בזהירות!!! מתן של ההורמון ע"י טיפות עיניים גרם לירידה משמעותית בכמות השתיה. הכלבה גם הפסיקה לעשות שתן בבית.
בדיקת שתן הראתה שתן מרוכז בהרבה.
הידד! הגענו לאבחנה וכעת ג'סיקה יכולה להתפנות לנושאים אחרים מלבד לשתות כל היום.