נסיעה לסופ"ש עם המשפחה יכולה להיות חוויה. אבל לחזור לבית עם חתול חולה, שכבר 3 ימים מתדרדר ולא קיבל טיפול, זה יכול לחרבש את כל הטיול. כך בדיוק קרה למשפחה, אשר חזרה מסופ"ש לבית עם חתול במצב נוראי. המאכילה של החתול שמה לב שביומיים האחרונים החתול מרגיש פחות טוב, אך לא התעמקה יותר מידי, כיוון שהחתול אכל ושתה. אולם כאשר הבעלים הגיעו הביתה החתול כבר היה אפאטי לחלוטין, לא אכל, שתה בכמויות רבות מאד וכמעט לא זז. הבעלים, שנלחצו מאד הגיעו אלי במהרה.

בבדיקה החתול היה חלש מאד, לא הגיב, לא זז, היפוטרמי (טמפרטורת גוף נמוכה) מאד. בהקשבה לבית החזה נשמע דופק איטי ולא סדיר. מישוש של הבטן העלה את החשד למקור כל הבעיות- שלפוחית השתן שלו הייתה גדושה מאד ולחיצה עליה גררה יללת כאב- החשד העיקרי: חסימת שתן.

לקחתי דגימת שתן מהשלפוחית ישירות. הבדיקה הראתה דלקת שתן קשה עם דם רב וסוכר גבוה, תוצאה זו העלתה מאד את החשד שמדובר בחסימת שתן על רקע דלקת בדרכי השתן. הסוכר המאד גבוה העלה את החשד, כי הרקע להכל היא מחלת הסוכרת.

דבר ראשון היה צריך לפתוח את החסימה ולשחרר את השתן. קטטר שתן שהוכנס יחסית בקלות עם התנגדות קלה באזור החסימה הראה מיד סימני הקלה אצל החתול. במקביל הוכנס קטטר נוזלים לוריד, גם לצורך בדיקת דם וגם לצורך מתן עירוי נוזלים. בדיקת הדם הראתה תוצאות מחרידות. קודם כל רמת הסוכר הייתה תקינה לחלוטין ולכן שללנו קיום של סוכרת. רמת הסוכר הגבוהה נבעה ככל הנראה מסטרס שבו היה נתון החתול. דבר נפוץ אצל חיה זו. אך מה שהדאיג אותנו מאד היו רמות הרעלים, אותם הכליה אמורה לסנן. שני הרעלים העיקריים- קריאטנין ואוריאה היו ברמות של פי 10 מהנורמאלי. בנוסף רמות האשלגן- מינראל שמסונן בכליות, היה ברמות שעל פי הספרות לא ניתן לחיות איתן. אין ספק שלחתול הנ"ל יש יותר מ 10 נשמות- אחת לכל רמה של אשלגן. רמות אלו של אשלגן היו ההסבר לדופק האיטי והלא סדיר. מה שלא פחות הפתיע אותי היה שמיד עם שחרור החסימה וניקוז השתן הדופק חזר לרמתו התקינה. כעת התלבטתי האם לתת לחתול עירוי עם אשלגן או עירוי ללא אשלגן. הסיבה לא לתת אשלגן היא ברורה- לחתול יש המון ממנו. הסיבה לתת אשלגן היא פחות ברורה. עם שחרור חסימת שתן, מהר מאד יש תהליך הפוך של זריקת רמות עודפות של אשלגן מהגוף וכניסה למצב של חסר. בעקבות השיפור המהיר בדופק של החתול החלטתי לתת עירוי עם אשלגן ובמקביל לתת טיפול להורדת רמות האשלגן הגבוהות. כך בעצם מורידים את הרמות המסוכנות, אך שומרים על החתול שלא ירד לרמות נמוכות מידי, מסוכנות אף הן.

לאחר שניקזנו את כל השתן, בוצעה שטיפה של השלפוחית מכל החומר הדלקתי הנותר, על מנת לנקותה כמה שניתן. בגלל שהחסימה שוחררה בקלות הוחלט לא להשאיר את הקטטר שתן. במקביל החתול קיבל טיפול אנטיביוטי. בשל רמות הרעלים הגבוהות, ישנה סכנה של בחילות ופגיעה במערכת העיכול. בשל כך קיבל החתול טיפול נגד בחילות וטיפול להגנה על הקיבה מפני כיבים. בנוסף החתול הועבר למזון רפואי מיוחד, אשר נועד להילחם בדלקות שתן ואבנים.

אולם ביום למחרת החתול התחיל להתדרדר שוב. לא המתנו ובדיקה מהירה הראתה שהחתול נחסם בשנית. הפעם הפתיחה הייתה מעט יותר קשה. בשל כך הוחלט כי הפעם הקטטר נשאר והוא לא הוצא בסיום הטיפול. במקביל החתול המשיך את הטיפול שניתן עד כה- נוזלים, אנטיביוטיקה, טיפול למערכת העיכול ומזון מיוחד.

תוך יום החתול חזר לעצמו. הוא שלף את הקטטר שתן בעצמו ורצה כבר לרוץ החוצה, חזרה אל חיי החצר שלו. כיוון שהוא אכל, לא שתה יותר כמויות גבוהות של מים, הצליח לתת שתן לבד וחזר למצב תקין. החלטנו להוציא את קטטר הנוזלים ולשחרר אותו לדרכו.

בביקורת יום למחרת החתול היה כמו חתול גאה- סקרן, עירני, מקטר עם כל ניסיון בדיקה והכי חשוב- חי.