לפני חודש נכנס למרפאתי הכלב קרקר. אם נדייק הוא לא ממש נכנס כי אם נישא על ידי בעליו. ניתן היה לראות בבירור כי קרקר היה כאוב ולפי חולצת בעליו גם דימם. קרקר, כך הסתבר, החליט שיהיה זה נחמד לבדוק מה יש בצד השני של הכביש. לרוע מזלו בעל הטויוטה, שנסע באותו רגע בדיוק, באותו הכביש בדיוק, החליט שיהיה זה נחמד לא להאט לפני פס ההאטה. ההיסטוריה גם הוכיחה, שלדעת בעל הטויוטה היה זה נחמד לא לעצור לבדוק מה שלום הכלב שרץ מול הפנסים.

למזלו של קרקר כל ההתרחשות ארעה באותו רגע בדיוק שבעליו חזרו הביתה מהעבודה. לרוע מזלו של בעליו של קרקר כל ההתרחשות ארעה בדיוק באותו הערב, שבו בן משפחה שלו התחתן. בעליו של קרקר הכניס אותו במהרה לרכב והגיע אל המרפאה.

כאמור ניתן היה לראות כי קרקר מדמם. רגל ימין שלו הייתה עם פצעים על פני שטח גדול יחסית, אשר נבעו משפשוף. לאחר בדיקה מלאה, על מנת לראות שאין פגיעות חמורות ופנימיות פניתי לבדוק את הרגל של קרקר. מבדיקה אורטופדית הרגשתי שבר באחת מאצבעות רגליו של קרקר. צילום רנטגן אכן אישר כי יש לא פחות מ- 3 שברים באותה אצבע.

רגלו של קרקר גולחה והפצעים עברו ניקוי ושטיפה. עליהם הונחה חבישה מיוחדת על מנת למנוע מהם להידבק לחבישת הקיבוע. לאחר הטיפול בפצעים פניתי לקבע את רגלו של קרקר. בניגוד לבני אדם, אשר במקרים רבים של שברים קלים מקובעת הגפה עם גבס, אין הדבר אפשרי ברפואה וטרינרית. כזכור לכם גבס נמס במים וכידוע לכם כלב לא יודע את זה שגבס נמס במים. בשל כך גפיים של חיות מחמד עוברות קיבוע מיוחד הנקרא TDS.

היום קרקר הגיע לטיפול האחרון והתחבושת הוסרה לגמרי. אמנם הרגל קצת קטנה מחודש ללא פעילות אך ההחלמה הסתיימה יפה גם של השבר וגם של הפצעים ברגל.

אז למה חצה הכלב את הכביש? כי הוא כלב ואנחנו צריכים לשמור עליהם. גם כבעלים וגם כנהגים