לראות כלב שלא דורך על רגל אחת זה תמיד עצוב. אבל כשהכלב הזה הוא לברדור מבוגר, ששוקל 40 ק"ג זה אולי עצוב יותר. כל המסה האדירה הזאת נחה לה על 3 רגליים, שככל הנראה סובלות ממידה כזו או אחרת של דלקת פרקים. אתה חושב לעצמך כמה קשה לכלב הזה והוא לא מראה סימן קטן של תלונה.

 ככה התחיל המקרה שלי עם שוגי. שכאמור הוא כלב לברדור מבוגר במשקל כבד. והוא נכנס לבקר אותי על 3 רגליים. הרגל הרביעית, שהיא נושא הסיפור שלנו היום, הייתה מורמת באוויר ומבלי לבדוק לעומק ניתן היה לראות שהיא נפוחה.

 כמו כל מקרה רפואי התחלנו בשאלות לגבי ההיסטוריה של הכלב. והבעלים מסרו שהכלב היה בחצר ולפתע נתן זעקת כאב ומאז לא דורך על הרגל והיא גדלה ותופחת. בדיקה של הכלב הראתה רגל קדמית נפוחה מאד מהזרוע למטה, עור חם ותגובת כאב למגע.

 החשדות שהתעוררו היו רבים– מכה, שבר, הכשת נחש והיד עוד נטויה. השלב הבא היה לאשש או להפריך את כל החשדות. בדיקות דם וצילומי רנטגן לא הראו דבר ולכן שללו את רוב החשדות כמו שבר, הכשת נחש. לעומת זאת בדיקת אולטרה–סאונד של הרגל הראתה כיס נוזלים ענק בחלק נרחב מהזרוע. שאיבה של הכיס ע"י מזרק הראתה כי מדובר באבצס ענק מלא מוגלה. אין ברירה– שוגי צריך לעבור ניתוח. גם צריך לנקז את הכיס מוגלה וגם צריך לשחרר את הלחץ האדיר. אותו לחץ אדיר הוא זה שגרם לרגל להתנפח– כיס המוגלה גדל וגדל עד אשר לחץ על כלי דם וכלי לימפה וגרם לבצקת בחלקי הרגל הנמוכים מכיס המוגלה.

אם ככה האבחנה הסופית הייתה שמדובר בcompartment syndrome. הווה אומר כיס נוזל תחום ע"י איברי הגוף השונים (במקרה הזה שרירים ועור), אשר מפעיל לחץ על סביבתו. איך האבחנה מסתדרת עם ההיסטוריה של צעקה וצליעה אקוטית? לא ממש מסתדר. אין ספק שסינדרום התיחום, הוא תהליך שלוקח זמן. אולי הכלב קיבל מכה במקום של האבצס וזה גרם לתגובת כאב. לא ממש ברור.

 שוגי הוזמן לניתוח ביום שלמחרת. העור שמעל האבצס כבר היה בתהליכי נמק בחלקו. לאחר חיתוך העור התגלה נוזל מוגלתי חופשי בין שרירי הרגל. המקור למוגלה לא נמצא. המוגלה נוקזה החוצה. חלקים מתים הוסרו ולאחר מכן הרגל נשטפה במים סטריליים. לפני התפירה הוכנס נקז על מנת שכל הפרשה או מוגלה שתווצרנה לאחר התפירה תצאנה החוצר ולא תשארנה בחלל שנוצר.

 יום למחרת הניתוח שוגי כבר חזר לדרוך על הרגל ותוך ימים ספורים כבר חזר לרוץ ולשחק. התפרים והנקז הוסרו ושוגי כבר שכח לגמרי מכל שעבר עליו.