תולעת הפארק - כל מה שרצית לדעת
עדיין אנשים רבים לא מבינים על מה מדובר כשמדברים על תולעת הפארק, ננסה לעשות סדר
רקע כללי
תולעת הפארק הוא השם העממי שניתן לתולעת ספירוצרקה לופי. שמה המדעי הגיעה מכיוון שהיא תולעת מגולגלת (ספירוצרקה) אשר פוגעת בכלביים (לופי – זאב). השם העממי הגיע מכיוון שהמקרים הראשונים שהתגלו הגיעו מהפארק הלאומי ברמת גן ולכן נקרא שמה – תולעת הפארק.
התולעת היא תולעת עגולה בצבע אדום חזק. הבוגרים מגיעים לאורך של סנטימטרים אחדים. אמנם מדובר על תולעת טפילית אבל היא שונה מאד משאר התולעים הטפיליות. רוב התולעים אינן מהוות סכנה ממשית לבעל החיים, רובן יושבות במעיים ומהוות מטרד. לעומתן תולעת הפארק יכולה לגרום לסכנת חיים ממשית.
לתולעת יש שני מאכסנים טבעיים – הכלב וחיפושית הזבל הקטנה
הדבקה
כלב יכול להידבק רק על ידי אכילת שטויות בחוץ. ברגע שהכלב אוכל חומר המכיל בתוכו את חיפושית הזבל הנגועה, הכלב נדבק בתולעת.
החיפושית נמשכת בעיקר לצואה, אשר מהווה מקור מזון בשבילה ולכן כלבים האוכלים צואה חשופים משמעותית לבליעת החיפושית. אולם גם אכילת דשא או אוכל בסביבה חיצונית יכול להביא לבליעת החיפושית.
אנשים רבים שואלים אותי אם הם צריכים לדאוג מהתולעת, שכן הכלב שלהם לא יוצא מהחצר. התשובה שלנו היא – הכלב לא יוצא מהחצר אבל החיפושית בהחלט יכולה להיכנס ולכן גם כלבים סגורים בחצרות יכולים להידבק.
מסלול ההדבקה בכלב
לאחר שהכלב בלע את החיפושית התולעת, בשלב הצעיר שלה, יוצא לקיבה ונצמדת לדופן הקיבה. היא עוברת את דופן הקיבה וחודרת לדופן אבי העורקים. משם היא נודדת במעלה אבי העורקים עד שמגיעה בסמוך לושט. בשלב הזה היא יוצאת מדופן אבי העורקים וחודרת לדופן הושט. בושט השלב הצעיר של התולעת מתבגר והופך לתולעת בוגרת, אשר מתחילה להתרבות ולהטיל ביצים. נוכחות התולעת בושט גורמת לתגובה של הושט ויוצרת מסה (גרנולומה), אשר בתוכה חיה התולעת.
ביצים היוצאות בצואה של הכלב מגיעות לחיפושיות חדשות וכך מעגל ההדבקה נמשך.
רוב מקרי ההדבקה נראים לקראת סוף הקיץ – תחילת החורף, מכיוון שרוב ההדבקות מתרחשות בקיץ וכל תהליך הנדידה אורך כ-4 חודשים.
נזקים שהתולעת גורמת
– נזק לאבי העורקים:
נדידת התולעת לאורך אבי העורקים גורמת לפציעה שלו ויצירת צלקות. במקרים מסוימים הצלקות הללו נקרעות ובעצם נוצר קרע באבי העורקים. מקרים אלו לרוב מסתיימים במוות מהיר מאד.
– נזק לושט:
נוכחות התולעת בושט כאמור גורמת ליצירת גרנולומה. הגרנולומה היא מסה גדולה וקשה אשר יכולה במקרים רבים לגרום לחסימת הושט וכתוצאה מכך הכלב לא מצליח לבלוע מזון. מקרים אלו מאופיינים בפליטה (שונה מהקאה) של מזון.
במקרים קיצוניים נוצר קרע בושט ואוכל נשפך מהושט לחלל בית החזה.
– סרטן:
כ-25% מהכלבים שהגיעו עד לשלב הזה – הגרנולומה שלהם תעבור התמרה סרטנית ותהפוך לגידול ממאיר בושט. הסיכוי לטפל בגידול זה נמוך מאד.
– מקרים חריגים:
לפעמים התולעת טועה בנדידה ומגיעה למקומות אחרים בגוף במקום לושט – לעמוד השדרה, לכליות ועוד. כמובן שכל איבר אליו מגיעה התולעת היא גורמת להרס נרחב של הרקמה. לכן כלב עם תולעת בעמוד השדרה יסבול מבעיות נוירולוגיות הקשורות לפגיעה בעמוד השדרה.
אבחון
הבנה שמדובר בתולעת הפארק היא לא תמיד פשוטה, מכיוון שיכולה לגרום לסימנים ולבעיות רבות. במקרים הקלאסיים בהם התולעת יושבת בושט – ניתן לחשוד בה בצילום בית חזה ולהוכיח את קיומה עם אנדוסקופיה.
ניתן למצוא ביצים בצואה, אשר יוכיחו נוכחות תולעת בושט, אך התטולה של הביצים אינה קבועה ולכן יש לבצע בדיקה על מספר דגימות צואה.
טיפול בכלב חולה
טיפול מניעתי
טיפול בתולעת הפארק מתבצע בעיקר על ידי מתן זריקת מנע תקופתית. הזריקה מכילה תרופה, אשר הורגת את התולעת ולא מחסנת כנגדה. לכן על מנת להפחית את הנזק למינימום הטיפול צריך לתפוס את התולעת בשלב מוקדם של הנדידה. במקומות עם נגיעות נמוכה נותנים לעיתים זריקה כל 3 חודשים. במקומות עם נגיעות גבוהה נותנים זריקה אחת לחודשיים ולעיתים אפילו כל חודש.
ישנם תכשירים אחרים מהזריקה, אשר ניתנים בכדור. טיפולים אלו פחות יעילים מהזריקה ולכן מומלצים רק לכלבים, אשר לא יכולים לקבל את הזריקה.
טיפולים מניעתיים לא מונעים הדבקה לגמרי, אך מפחיתים משמעותית את הסכנה לנזקים
מניעת הדבקות
הדרך הבטוחה ביותר היא הפחתה משמעותית של כל השטויות שהכלב אוכל בחוץ בין אם חינוך נכון, זמם למניעת אכילה או כל דרך אחרת. שיטה זו לא מתאימה לרוב הבעלים ולכן אם לא בטוחים – עדיף לתת את הזריקות.
כמובן שבעולם אידיאלי – אם כל בעלי הכלבים יאספו את הצואה של הכלב שלהם (גם הוא עושה בתוך שיחים או בטבע) נוכל לעצור את התפשטות התולעת ולהפחית משמעותית את הנגיעות.