1. היסטוריה ומידע כללי

החמוס הוא חיה משעשעת ממשפחת הסמוריים. החמוס המוכר לנו היום הוא חיה מבויתת אשר לא קיימת בטבע. ישנם חמוסי בר, אך הם שונים מהחמוס המבוית והם בסכנת הכחדה. בעבר החמוס שימש בעיקר לצורכי ציד, שכן הם מומחים לציד חיות בתוך מחילות. ברוב העולם (כולל ישראל) פעולה זו הוצאה מחוץ לחוק. כיום רוב החמוסים משמשים כחית מחמד.

החמוס הממוצע חי כ-8 שנים אך ניתן לראות גם כאלו שמגיעים לגיל 12. הם בעלי מבנה ארוך וגמיש, רגליים קצרות וצוואר הרחב מהראש. עובדה זו מהווה בעיה כאשר רוצים לצאת עם החמוס לטיול קשור – חשוב מאד להקפיד על רתמה, אשר החמוס לא יוכל לצאת ממנה. בשל מבנה גופו הדקיק והגמיש חמוסים יכולים לצאת למסע טיול ברחבי הבית, להיכנס לחורים בלי לדעת כיצד לצאת מהם. לכן חשוב להיות מודעים ולהיזהר מאד לפני שמפעילים מכשירים כמו מכונת כביסה או מדיח כלים.

גם זכר וגם הנקבה מגיעים לבגרות מינית סביב גיל חצי שנה. הנקבה מתייחמת באופן טבעי כל חצי שנה.

החמוס הוא חיה שובבה אשר עסוקה 18 שעות ביממה בשינה ושאר הזמן באכילה ומשחק. מכיוון ששעות הפעילות העיקריות שלה הן השחר ושעות בין הערביים מומלץ להקפיד לתת להם בזמנים אלו פעילות מאתגרת. אם אתם עסוקים מדי לשחק עם החמוס שלכם בגלל קשיי היום – מומלץ לשקול לגדל שני חמוסים לפחות.

תזונה

החמוס הוא חיה קרניבורית אובליגטורית – כלומר היא חיה החייבת לאכול בשר. בטבע החמוס היה ניזון מחיה שלמה אותה צד, בשבי במצב כמובן שונה. הימנעות ממתן בשר במזון לחמוס תפגע קשות בבריאותו. מנגד – תזונה המבוססת על בשר טרי או טרף חושפת אותו למחלות אותן אנו ממש לא רוצים לחשוף אותו. מערכת העיכול של החמוס קצרה מאד וגם המטבוליזם שלו מהיר ולכן החמוס הממוצע צריך לאכול הרבה וצום של מעל לכמה שעות בודדות אינו מומלץ כלל וצריך להדליק נורה אדומה. למרות הצורך שלהם בבשר חמוסים יכולים לאהוב מאד מזון צמחי, בעיקר פירות ומתוקים אחרים, אולם יש להיזהר מאד ממזונות אלו, שכן החמוס אינו מותאם אליהם והם יכולים ליצור בעיות רפואיות בהמשך.

החמוסים לומדים מאמא שלהם עד גיל חצי שנה מה נחשב מזון טבעי ולרוב זה המזון אותו יאכלו. לכן החלפת מזון בגיל מבוגר יכולה להתקבל בסירוב אצל החמוס עד לכדי מצב של צום מסוכן. לפיכך אנו ממליצים מגיל צעיר לתת לחמוסים מגוון של מזונות על מנת שיהיה קל בעתיד להחליף להם מזון במקרה הצורך.

כיום ניתן למצוא מזונות יבשים מלאים המותאמים לחמוסים. אם לא ניתן באזורכם להשיג מזון כזה התחליף הקרוב ביותר הוא מזון לגורי חתולים.

בית הגידול

בעיות רפואיות

לחמוסים יש מספר בעיות רפואיות אופייניות וכדאי להיות מודע אליהן –

• בעיות שיניים – לחמוסים כמו לשאר הטורפים אותם אנו מגדלים (כלבים וחתולים) יש נטייה לבעיות שיניים – הם מייצרים אבן שן, סובלים מדלקות חניכיים, השיניים שלהם נשברות לעיתים וכל הדברים הללו יכולים להוות כאב ופגיעה בריאותית. מומלץ לבדוק את החמוס כל תקופה ובבדיקה להקפיד גם על בדיקת חלל הפה. כן! לחמוסים עושים טיפולים דנטלים.
• חסרים תזונתיים – חמוסים אשר סבלו מבעיות הזנה כל חייהם כמו במקרים של הזנה במזון צמחי או בבשר טרי יכולים בשלב צעיר יחסית לסבול ממחלות תזונה קשות מאד, אשר יכולות להביא את החמוס למצב קשה שלא ניתן להצילו.
• מחלות הורמונליות – לחמוס יכולות להיות מספר מחלות הורמונליות נפוצות שלוש מהן מאד נפוצות וחשוב להכיר אותן- 

1. היפראדרנוקורטיסיזם (פעילות יתר של בלוטת האדרנל) – מדובר על מחלה שנכון להיום חושדים שיש לה קשר גנטי – אם היו חמוסים במשפחה עם הבעיה יש סיכוי גבוה יותר שהחמוס שלכם יסבול מהבעיה. קשר לגיל העיקור – חושדים היום שעיקור או סירוס בגיל צעיר מעלה את הסיכוי למחלות אדרנל. עודף שעות אור – חמוסים בבית לרוב חשופים לעודף שעות אור בגלל התאורה בבית וחושדים היום שחוסר שעות חשיכה מחמירים להם בעיות רפואיות. מחלת אדרנל יכולה לבוא במספר צורות כמו התקרחויות, ירידה במשקל, ירידה בפעילות ועוד. חשוב לשים לב לסימנים אלו על מנת לטפל בזמן.
2. הרעלת אסטרוגן – אצל נקבות החמוסים יש מצב שנקרא ביוץ מושרה – במצב זה החמוסה מתייחמת ואם אין זיווג היא יכולה להגיע למצב של ייחום בלתי פוסק. לא כל חמוסה בהכרח תסבול ממצב כזה אבל רוב החמוסות כן ולכן מדובר בהחלט על מצב מסוכן שאסור להתעלם ממנו. בייחום בלתי פוסק יש יצור גבוה של אסטרוגן ונוצר מצב של הרעלת אסטרוגן. במצב זה החמוסה יכולה להגיע לאנמיה קשה עד לכדי מוות. כדי למנוע את הייחום הקבוע ניתן או לעקר את החמוסה או להשתיל לה שתל תת עורי מיוחד. מכיוון שהיום יש חשש שעיקור מוקדם מעלה סיכוי למחלות אדרנל – מומלץ לשקול בגילאים צעירים לטפל עם שתל.
3. אינסולינומה – מצב של גידול בלבלב אשר מפריש את ההורמון אינסולין ברמות גבוהות. חמוסים אלו סובלים מרמות סוכר נמוכות בדם. בתחילת הדרך החמוס יכול להיות מעט חלש יותר ורזה, לגרד את הפה "לחלום" אך בהמשך ירידות הסוכר יכולות להיות מסוכנות. חמוסים אלו חשוב להקפיד על ההאכלות. ישנם גישות לטיפול כירורגי או תרופתי. הכירורגי לרוב יתן תוצאות טובות יותר אך בשני המקרים הטיפול הוא לרוב זמני והמחלה חוזרת.